Sunday, March 30, 2014

בין פלסטין לאוקראינה

מאמר מצוין על מה שאנחנו יכולים ללמוד מסיפוח אוקראינה. הדגשתי כמעט את כולו!
המחבר הגיע לאותו רעיון שאליו הגעתי, של פדרציה על-לאומית, שהוא קורה "האיחוד העל־מדינתי של ישראל ופלסטין".

דבר נוסף ניתן ללמוד, והוא שיטת הסיפוח האלגנטית של פוטין: באופן דומה, ישראל תוכל להכיר באצמעות פלסטין, ואחר כך שתי המדינות יחתמו על הסכם איחוד... וזהו, יש לנו פדרציה!

בכל זאת איני מסכים עם הכל. במקום שפליטים הפלסטינים שיבחרו לחיות בתוך מדינת ישראל - יותר נכון, במחוזות היהודיים - יהפכו לאזרחיה, הם יוכלו לחיות בשטחה אך יהיו אזרחים פלסטינים וגם בעלי אזרחות דואלית פדרלית. אותו דבר לגבי עולים יהודים שרוצים לגור ביהודה ושומרון...
אין במודל שלי טריטוריה לאומית, אלא רק מחוזות לאומיים או מעורבים.

בין פלסטין לאוקראינה

- דעות - הארץ - דימיטרי שומסקי 29.03.2014

והרי החדשות האחרונות ממזרח אירופה: למודל היוגוסלבי קם מתחרה על התואר המפוקפק "הדגם הכושל לארגון היחסים בין קבוצות לאומיות היושבות בארץ אחת". שמו – המודל האוקראיני.

התערבותו הגסה של ולדימיר פוטין בענייניה הפנימיים של אוקראינה אין בה די כדי להסביר את המשבר החריף של הזהות הלאומית־תרבותית, שבו שרויה כיום המדינה. סיבות העומק של המשבר נעוצות בחוסר ההלימה המובהק בין האופי החד־ממדי של דגם מדינת הלאום האתנית האוקראינית ובין המורכבות של המציאות האתנית, התרבותית והלאומית של אוקראינה.

אוקראינה של היום היא ארץ שתי התרבויות, האוקראינית והרוסית. בעוד שאוקראינה המערבית מתאפיינת בהומוגניות אוקראינית יחסית מבחינה לשונית־תרבותית, הרי שאוכלוסייתה של אוקראינה המזרחית והדרום־מזרחית מצטיינת בדו־לשוניות ובדו־תרבותיות רוסית־אוקראינית, ולעתים תכופות – בנטייה בולטת לעבר התרבות והשפה הרוסית. ברור, לפיכך, שמודל המדינה האוקראינית החד־לאומית בנוסח מנהיגי המרד ב"מיידן", שעיקרה הניתוק ממרחב התרבות הרוסית לטובת טיפוח הזיקה לאיחוד האירופי, יתאים אך לחלק מאזרחי אוקראינה – בראש ובראשונה לתושבי אוקראינה המערבית הרחוקים מהתרבות הרוסית. לעומת זאת, ככל שמדובר בדוברי הרוסית, וכן גם בבני האוכלוסייה הדו־לשונית במזרח אוקראינה ובדרומה, שברוח מה שאמר על עצמו אבי הספרות הרוסית המודרנית, האוקראיני ניקולאי גוגול, אינם יודעים להכריע אם נפשם רוסית יותר או אוקראינית יותר - הרי שבעבורם אימוץ הדגם החד־לאומי והאנטי־רוסי פירושו דיכוי תרבותי.

אף כי הדמיון בין הנסיבות ההיסטוריות של יחסי האוקראינים והרוסים מכאן והישראלים והפלסטינים מכאן קלוש - אי אפשר להתעלם ממכנה משותף אחד. כמו במקרה האוקראיני־רוסי, כך גם במקרה הישראלי־פלסטיני פרדיגמת ההפרדה בין שני העמים חסרת תוחלת. על מהותו המשפילה של חזון נתניהו בדבר מדינת הגטו הפלסטינית בין ג'נין לרמאללה מיותר להרחיב. ואולם, גם הקמת מדינה פלסטינית בת קיימא בגבולות 67', תוך פינוי כל ההתנחלויות, רק תרחיק את הסיכוי לפיוס אמת.

בעידן שבו שמועות על מותה של הלאומיות האתנית־דתית מתבררות יותר ויותר כמופרכות, ניתוק הישראלים ממוקדי הזהות הלאומית היהודית בארץ ישראל ההיסטורית שביהודה ושומרון, ושימת קץ לחלום השיבה של הפליטים הפלסטינים למולדתם בפלסטין ההיסטורית הכוללת גם את תחומי מדינת ישראל, יסמנו את ראשית הסיבוב הבא של הסכסוך הלאומי ולא את סופו.

מן הפח הטמון במודל האוקראיני אסור ליפול אל הפחת של המודל היוגוסלבי. אימוץ המודל היוגוסלבי במקרה האוקראיני־רוסי – הצטרפותה של אוקראינה לפדרציה הרוסית – פירושו הכפפה מחודשת של אוקראינה להגמוניה רוסית אימפריאלית. במקרה הישראלי־פלסטיני, הקמתה של מדינה אחת על שטחה של ארץ־ישראל/פלסטין תיתפש בעיני מרבית הישראלים כפגיעה אנושה בריבונות היהודית, בעוד בעיני מרבית הפלסטינים, שמעולם לא חוו את רגע הריבונות – כשלב בדרך להשגת הריבונות המלאה. בשני המקרים, לפנינו מתכון ברור למלחמת אזרחים.

הדעת נותנת אפוא, כי על האוקראינים והרוסים מכאן ועל הישראלים והפלסטינים מכאן לחפש דגם ביניים בין ביתור המרחב המשותף למדינות חד־לאומיות, המשול לפירוק בניין דיירים משותף עד כדי התמוטטותו, ובין ההכרזה על המרחב כולו כעל מדינה אחת, המשולה להסרת המחיצות בין דירות הבניין, שתגרום להתמוטטותו גם היא. בשני המקרים, את הדרך השלישית עשויה לספק התארגנות קונפדרטיבית דמויית האיחוד האירופי, שתצרף יחד את שתי המדינות – אוקראינה ורוסיה מזה וישראל ופלסטין מזה – לתוך מסגרת על־מדינתית.

במקרה של ארץ־ישראל/פלסטין, האיחוד הארצי הישראלי־פלסטיני ייתן מענה לשתי הבעיות המרכזיות של הסכסוך – הפליטים וירושלים. הפליטים הפלסטינים יוכלו לבחור אם לחזור למדינת פלסטין ולהפוך לאזרחיה, או לממש את זכות שיבתם במדינת ישראל ולהפוך לאזרחי ישראל. זאת, כשם שהעולים היהודים, השבים גם הם למולדתם ההיסטורית, יוכלו לבחור אם לעלות למדינת ישראל ולהתאזרח בה, או לעלות לאותם חלקי ארץ ישראל היקרים ללבם שיימצאו תחת הריבונות הפלסטינית, וכך להפוך לאזרחי מדינת פלסטין. אשר לירושלים – היא תהפוך, על פי מודל זה, מסמל הקיטוב בין שני העמים לסמל השותפות הדו־מדינתית והדו־לאומית, תוך שהיא תשמש בירה של שתי המדינות וכן מקום מושבם של המוסדות המשותפים של האיחוד.

אשר גינצברג (אחד העם), יליד סקווירא שבמחוז קייב, אשר גדל בסביבה האוקראינית־רוסית והבין דבר או שניים ביחסים בין עמים שכנים החולקים ארץ אחת, אמר פעם כי ליהודים וללא יהודים בארץ ישראל מוטב למצוא אותה שיטה של חיים משותפים, שתאפשר לשני הצדדים "להתחבר יחד, במקום שחיבורם יפה לשניהם, ולהתפרד איש לדרכו ולרוחו, במקום שהפירוד יותר יפה להם". נראה שהאיחוד של שתי מדינות המולדת המשותפת לעם היהודי ולעם הפלסטיני – האיחוד העל־מדינתי של ישראל ופלסטין – היה משקף את רוח דבריו בצורה הטובה ביותר.

No comments:

Post a Comment