Tuesday, August 1, 2017

כי גוי אובד עצות המה











עם טיפש
משחק באש הקודש
בא להיטהר
אינו מבין ששרץ בידו

בימים אלה, אחרי פיגועים רצחנים בהר הבית ובלב ישוב יהודי, איני מוצא טקסט אקטואלי ומתאים יותר למצב מאשר שירת משה, שבפרשת האזינו.

יהודים עולים על הר הבית, דורשים כביכול את ה' מלכם ומשיחם, בניית הבית השלישי במהרה.
אך למעשה הם קיבלו עליהם ריבון אחר, "ריבונות ישראלית".
מיהו אותו הריבון? מדינת לאום: אישיות משפטית פיקטיבית, "פרסונה", מסיכה מעשה ידם, אליל המייצג אותם.

ריבונות יהודית אמיתית היא ריבונות של ריבונו של עולם. היא איננה ריבונות לאומית, אלא ריבונות עולמית.
כי עם ישראל מייצג את כל האנושות:

בְּהַנְחֵ֤ל עֶלְיוֹן֙ גּוֹיִ֔םבְּהַפְרִיד֖וֹ בְּנֵ֣י אָדָ֑ם
יַצֵּב֙ גְּבֻלֹ֣ת עַמִּ֔יםלְמִסְפַּ֖ר בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃

הם משתחווים לריבון מעשה ידם, ללאום ישראלי פיקטיבי. וקם נגדם עם פלסטיני פיקטיבי באותה מידה. לאומיות כנגד לאומיות.

הֵ֚ם קִנְא֣וּנִי בְלֹא־אֵ֔לכִּעֲס֖וּנִי בְּהַבְלֵיהֶ֑ם
וַאֲנִי֙ אַקְנִיאֵ֣ם בְּלֹא־עָ֔םבְּג֥וֹי נָבָ֖ל אַכְעִיסֵֽם׃

הפלסטינים הם למעשה חלק מהאומה הערבית הגדולה.
אך לא סתם חלק: החלק היחיד שאין לו מדינת לאום, ולכן הוא יכול לייצג את אחדות האומה הערבית כולה.
ואכן, אם תשאלו אולי את עצמכם, מאיפה הזכות שניתן לערבים הפלסטינים לשלוט על הר הבית, הנה כאן התשובה: הם יכולים לקיים בהר כביכול ריבונות אלוהים, לדבר בשם ה', بسم الله, אפילו אם רובם מתכוונים לריבונותם של עצמם.
לפחות, הם מונעים מריבונות לאומית של מדינת הלאום ישראל, ריבונות מופשטת מעשה אדם, להתקיים בהר. וגם ישראל, מצדה, מונעת הרמת דגל לאומי פלסטיני על הר הבית.
ההר נשאר חופשי מסמלים לאומיים שהיו מטמאים אותו, ברוך ה'...

ובינתיים,
מחוץ מלחמה אורבת
ופנימה טרור בבית ובישוב
פוגע בנשים, ילדים וזקנים

מִחוּץ֙ תְּשַׁכֶּל־חֶ֔רֶבוּמֵחֲדָרִ֖ים אֵימָ֑ה
גַּם־בָּחוּר֙ גַּם־בְּתוּלָ֔היוֹנֵ֖ק עִם־אִ֥ישׁ שֵׂיבָֽה׃

אנחנו שורדים בינתיים, לא כי טובים אנחנו, או כי מגיע לנו, אלא מפני שאסוננו הגדול עדיין לא נשכח, וכי אויבינו שפלים. הפרסים מאיימים בשואה גרעינית, בזעם של קנאות דתית מזויפת, כאשר למעשה הם רוצים להשתלט על העולם הערבי.

אָמַ֖רְתִּי אַפְאֵיהֶ֑םאַשְׁבִּ֥יתָה מֵאֱנ֖וֹשׁ זִכְרָֽם׃
לוּלֵ֗י כַּ֤עַס אוֹיֵב֙ אָג֔וּרפֶּֽן־יְנַכְּר֖וּ צָרֵ֑ימוֹ
פֶּן־יֹֽאמְרוּ֙ יָדֵ֣נוּ רָ֔מָהוְלֹ֥א יְהֹוָ֖ה פָּעַ֥ל כׇּל־זֹֽאת׃
כִּי־ג֛וֹי אֹבַ֥ד עֵצ֖וֹת הֵ֑מָּהוְאֵ֥ין בָּהֶ֖ם תְּבוּנָֽה׃



ירושלים, ט' באב תשע"ז