טקסט גדול, תובנות עמוקות, מאת אודי אלוני:
אם הייתי צריך לכתוב מניפסט חף מכול אפולוגטיקה, חדור אמונה, חסר פחד מפאתוס ונקי מכול מירכאות וסוגרי
ברגע של התעלות חשבתי לעצמי: אם הייתי צריך לכתוב מניפסט חף מכול אפולוגטיקה, חדור אמונה, חסר פחד מפאתוס ונקי מכול מירכאות וסוגריים אירוניים, מה הייתי כותב -
מנשר זה נכתב מהצד היהודי של המתרס החוצץ בינינו לבין שכננו מתוך תקווה שביום הניצחון החומה תכוּתת לסולם לעליית מעלה, ואז נוכל לנשום יחדיו אוויר פסגות.
אנו אנשי התקווה הגדולה מבינים שרגע זה בהיסטוריה המקומית של פלסטין/ישראל דורש שינוי רדיקלי במבני החשיבה והתודעה של העמים כדי להביא גאולה למקום ויושביו.
במקום לבטל את תפקידן ההיסטורי המרכזי של תנועות השחרור היהודית והפלסטינית כאחת יש לפעול להחזרתן של העוצמות האמנציפטוריות שפעמו בליבתן.
אנו מאמינים שכול עוד הפתרון יופיע ככוח חלש, כלומר פשרה, וההתנגדות תופיע ככוח חזק, כלומר אמונה, שכול הצעה לפתרון מדיני היא חסרת תכלית, כן ככול שהיא תתקרב להגשמתה כך תאי ההתנגדות לה ילכו ויגברו.
במשוואת הכוחות, מקדם ההתנגדות יעלה על מקדם הפתרון עד אין סוף, ולכן תחושה של פשרה מתקרבת אינה אלא אות לאסון מתהווה. חדורי אמונה עלינו לפעול למען המטרה.
הציונות שהופיע במפתיע בפלסטינה א"י בתחילת המאה העשרים אינה רק תנועה קולוניאליסטית כמו שהאנטי ציוני טוען, ואף אינה רק תנועה אמנציפטורית כמו שהציוני הדוגמאטי טוען. היא תנועה שהכילה עוצמות של שחרור משיחי לצד אינטרסים קולוניאליים. הפוסט ציוני הוא הישראלי המפוכח המזהה את הסתירה הפנימית בעמדה הציונית. הפוסט ציוני פועל, או מוטב אינו פועל, מעמדה ניהילסטית או למזער ספקנית. הוא בז לאלמנט המשיחי המשחרר שהניע את הציונות מתחילת דרכה, ורואה בעוצמה המשיחית את אם כול הצרות כולן.
אנו מאמינים שאין זו השעה לניהיליזם. יש להשהות את הספק גם אם האמת מכילה אותו או לחילופין להעניק לספק מעמד של אמת ששווה לצאת לקרב למענה.
אנו קוראים לתושבי הארץ לזהות את התנועה הציונית כחוק האב שכביכול נרצח על ידי הישראלי החדש, אך הוא יונק את כוחו מגעגועים, הערצה ואשמה כלפי האב המת. כול ניסיון להתנגד לחוק האב בהופעתו כהקצנה האלימה של הציונות רק מחזק אותו. רציחתו החוזרת-ונשנית של האב מצווה לו חיים מחודשים, ועל כן היא בגדר ציות לחוקו. לכן אל לנו להעריץ את חוק האב, אך בה-במידה עלינו להימנע מן הניסיון להרוס אותו. תחת זאת עלינו לשנות את יחסינו אליו ואת תפיסתנו אותו, ועל ידי כך לשנות אותו עצמו. יש לחזק אותו באזור הארוס או האנרגיה החיובית שלו, ולסרסו מהיסודות הכוחניים שלו. במילים אחרות, יש לחזק את כוחו ולבטל את כוחניותו.
אנו קוראים להרחיב את מושג האמנציפציה של התנועה הציונית שבאה לשחרר את היהודי מכבליו ולהחילו על יושבי הארץ כולה, או במילים אחרות לאחד את שתי תנועות השחרור הנפלאות הללו היהודית והפלסטינית לכוח משחרר משותף, שיקרא לכול יהודי העולם ולכול פלסטינאי העולם לאחד את כוחותיהם לשם בניינה של חברת מופת.
יש לשחרר את החשיבה המקומית מהדיכוטומיה האתנית המושלת בה. יש להחזיר את האמונה במהפכה שהחלה לפני, כמאה שנה, וזאת תוך כדי תיקונה. יש לנקות את הציונות מהאלמנטים הלאומנים שלה מבלי לוותר על הלהט המשיחי לשחרור, לחירות ולשוויון.
יש לפנות לימין הדתי האוהב את הארץ אהבה עזה ומתקשה לעזוב את ביתו לאחר שלושים שנה של התיישבות, ולהאמין לאהבתו הפונדמנטליסטית. יש לעודד אותו להרגיש מבעד לאהבתו-שלו לארץ את אהבתו של התושב המקומי לאדמתו, שנושל ממנה וגורש אל מחנות הפליטים, וזאת לאחר שלוש מאות שנה ויותר שבמהלכן הוא הוריו והורי הוריו עבדו אותה באהבה ומסירות אין קץ. יש לקרוא לדתיים משני העמים להשתמש בכוח האמונה של הקוראן והתורה ולהעניק לנו מאמונתם בכול מי שנברא בצלם אלוהים, כלומר באדם באשר הוא אדם.
חדורי אמונה עלינו להתחיל לשנות את הגיאולוגיה הנפשית שלנו הרים צריכים לזוז ושברים סורים אפריקנים צריכים להתעצב מחדש.
במידה וטעינו ופיתרון מדיני יימצא במהרה, נתייצב תחת דגלו כאיש אחד. אך לפי שעה נמשיך לחתור למחוזותינו במסירות ובהתמדה של בנאים חרוצים, וזאת כדי למנוע את התרסקותו של בניין שנכון על יסודות חלשים ורעועים במיוחד.
בעזרת דיבור, פעולה ודיבור-פועל יש לחלץ ולחזק את היסודות המענגים ומחייבי החיים ממהפכות העבר ולדחות את דחף ההתענגות היהירות והחמדנות שאינה יודעת שובעה, שהוא דחף המוות המושרש בהן. שתי תנועות השחרור הלאומיות צריכות להתאחד כדי ליצור מקום חדש שיחצה את הגבולות הלאומיים וישמש מופת לעולם המערבי והערבי כאחד. בואו נפתח יחד פתח בזמן ובמרחב, שהמשיח יוכל לבוא בו,
נגייס אותו לשורותינו ונאמר אמן
אם הייתי צריך לכתוב מניפסט חף מכול אפולוגטיקה, חדור אמונה, חסר פחד מפאתוס ונקי מכול מירכאות וסוגרי
ברגע של התעלות חשבתי לעצמי: אם הייתי צריך לכתוב מניפסט חף מכול אפולוגטיקה, חדור אמונה, חסר פחד מפאתוס ונקי מכול מירכאות וסוגריים אירוניים, מה הייתי כותב -
המניפסט המשיחי למען דו-לאומיות
מנשר זה נכתב מהצד היהודי של המתרס החוצץ בינינו לבין שכננו מתוך תקווה שביום הניצחון החומה תכוּתת לסולם לעליית מעלה, ואז נוכל לנשום יחדיו אוויר פסגות.
אנו אנשי התקווה הגדולה מבינים שרגע זה בהיסטוריה המקומית של פלסטין/ישראל דורש שינוי רדיקלי במבני החשיבה והתודעה של העמים כדי להביא גאולה למקום ויושביו.
במקום לבטל את תפקידן ההיסטורי המרכזי של תנועות השחרור היהודית והפלסטינית כאחת יש לפעול להחזרתן של העוצמות האמנציפטוריות שפעמו בליבתן.
אנו מאמינים שכול עוד הפתרון יופיע ככוח חלש, כלומר פשרה, וההתנגדות תופיע ככוח חזק, כלומר אמונה, שכול הצעה לפתרון מדיני היא חסרת תכלית, כן ככול שהיא תתקרב להגשמתה כך תאי ההתנגדות לה ילכו ויגברו.
במשוואת הכוחות, מקדם ההתנגדות יעלה על מקדם הפתרון עד אין סוף, ולכן תחושה של פשרה מתקרבת אינה אלא אות לאסון מתהווה. חדורי אמונה עלינו לפעול למען המטרה.
הציונות שהופיע במפתיע בפלסטינה א"י בתחילת המאה העשרים אינה רק תנועה קולוניאליסטית כמו שהאנטי ציוני טוען, ואף אינה רק תנועה אמנציפטורית כמו שהציוני הדוגמאטי טוען. היא תנועה שהכילה עוצמות של שחרור משיחי לצד אינטרסים קולוניאליים. הפוסט ציוני הוא הישראלי המפוכח המזהה את הסתירה הפנימית בעמדה הציונית. הפוסט ציוני פועל, או מוטב אינו פועל, מעמדה ניהילסטית או למזער ספקנית. הוא בז לאלמנט המשיחי המשחרר שהניע את הציונות מתחילת דרכה, ורואה בעוצמה המשיחית את אם כול הצרות כולן.
אנו מאמינים שאין זו השעה לניהיליזם. יש להשהות את הספק גם אם האמת מכילה אותו או לחילופין להעניק לספק מעמד של אמת ששווה לצאת לקרב למענה.
אנו קוראים לתושבי הארץ לזהות את התנועה הציונית כחוק האב שכביכול נרצח על ידי הישראלי החדש, אך הוא יונק את כוחו מגעגועים, הערצה ואשמה כלפי האב המת. כול ניסיון להתנגד לחוק האב בהופעתו כהקצנה האלימה של הציונות רק מחזק אותו. רציחתו החוזרת-ונשנית של האב מצווה לו חיים מחודשים, ועל כן היא בגדר ציות לחוקו. לכן אל לנו להעריץ את חוק האב, אך בה-במידה עלינו להימנע מן הניסיון להרוס אותו. תחת זאת עלינו לשנות את יחסינו אליו ואת תפיסתנו אותו, ועל ידי כך לשנות אותו עצמו. יש לחזק אותו באזור הארוס או האנרגיה החיובית שלו, ולסרסו מהיסודות הכוחניים שלו. במילים אחרות, יש לחזק את כוחו ולבטל את כוחניותו.
אנו קוראים להרחיב את מושג האמנציפציה של התנועה הציונית שבאה לשחרר את היהודי מכבליו ולהחילו על יושבי הארץ כולה, או במילים אחרות לאחד את שתי תנועות השחרור הנפלאות הללו היהודית והפלסטינית לכוח משחרר משותף, שיקרא לכול יהודי העולם ולכול פלסטינאי העולם לאחד את כוחותיהם לשם בניינה של חברת מופת.
יש לשחרר את החשיבה המקומית מהדיכוטומיה האתנית המושלת בה. יש להחזיר את האמונה במהפכה שהחלה לפני, כמאה שנה, וזאת תוך כדי תיקונה. יש לנקות את הציונות מהאלמנטים הלאומנים שלה מבלי לוותר על הלהט המשיחי לשחרור, לחירות ולשוויון.
יש לפנות לימין הדתי האוהב את הארץ אהבה עזה ומתקשה לעזוב את ביתו לאחר שלושים שנה של התיישבות, ולהאמין לאהבתו הפונדמנטליסטית. יש לעודד אותו להרגיש מבעד לאהבתו-שלו לארץ את אהבתו של התושב המקומי לאדמתו, שנושל ממנה וגורש אל מחנות הפליטים, וזאת לאחר שלוש מאות שנה ויותר שבמהלכן הוא הוריו והורי הוריו עבדו אותה באהבה ומסירות אין קץ. יש לקרוא לדתיים משני העמים להשתמש בכוח האמונה של הקוראן והתורה ולהעניק לנו מאמונתם בכול מי שנברא בצלם אלוהים, כלומר באדם באשר הוא אדם.
חדורי אמונה עלינו להתחיל לשנות את הגיאולוגיה הנפשית שלנו הרים צריכים לזוז ושברים סורים אפריקנים צריכים להתעצב מחדש.
במידה וטעינו ופיתרון מדיני יימצא במהרה, נתייצב תחת דגלו כאיש אחד. אך לפי שעה נמשיך לחתור למחוזותינו במסירות ובהתמדה של בנאים חרוצים, וזאת כדי למנוע את התרסקותו של בניין שנכון על יסודות חלשים ורעועים במיוחד.
בעזרת דיבור, פעולה ודיבור-פועל יש לחלץ ולחזק את היסודות המענגים ומחייבי החיים ממהפכות העבר ולדחות את דחף ההתענגות היהירות והחמדנות שאינה יודעת שובעה, שהוא דחף המוות המושרש בהן. שתי תנועות השחרור הלאומיות צריכות להתאחד כדי ליצור מקום חדש שיחצה את הגבולות הלאומיים וישמש מופת לעולם המערבי והערבי כאחד. בואו נפתח יחד פתח בזמן ובמרחב, שהמשיח יוכל לבוא בו,
נגייס אותו לשורותינו ונאמר אמן
No comments:
Post a Comment